עמוד ראשי  |  התחבר או אם אינך עדיין רשום, הרשם בחינם.
  בלוגר  
אודות

קבלת עדכונים
רוצים לקבל הודעה במייל בכל פעם שהבלוג שלי מתעדכן ?

עדכוני RSS
חיפוש
ארכיון
פומבדיתא
18/10/2018 09:44
יוסף רוטשטיין
כיום חושבים שזהה עם פלוג'ה (קו רוחב 33.353322 קו אורך 43.767261) וכפי שיש בגמרא (ראש השנה כג:) היא היתה נקראת גולה סתם.ויש קבר א-צדיק אולי היינו רב יהודה. וימת חבניה שלמערבה יתאים לעינא רבתי דבירם (סנהדרין קח.) הזהה עם בית בלתין (ראש השנה שם).

0 תגובות
נהרדעא
11/10/2018 08:05
יוסף רוטשטיין
אחת הערים בבבל המפורסמות מקומו של האמורא שמואל היתה נהרדעא וכפי שמבואר בעירובין (מה.) היתה סמוכה לספר. וכפי שמקובל כיום לזהותה בכפר ענה שקצת דומה למלה נהרדעא, ויש בינה לבין הפרת מקום שנקרא אל כניסה דהיינו בית כנסת שיתאים ל"בי כנישתא דשף ויתיב בנהרדעא" שכפי שיש במגילה (כט.) היתה שם השכינה.

0 תגובות
החופה
05/10/2018 14:30
יוסף רוטשטיין
בגמרא (שבת לג.;אליהו רבה ב) מבואר שהחופה אינה אלא בעילת מצוה, ולכל היותר הכניסה למקום המיועד לכך. ואין זה מתאים למה שנוהגים כיום שפורסים סדין מעל לראשיהם של החתן והכלה או מכסים את הכלה, ואפילו מה שנקרא חדר יחוד שאינו מיועד לשם ביאה אלא לשם סגירת הדלת בלבד אין זה חופה. וכפי שהיו עושים בקהילות העתיקות בכורדיסתאן היו עושים את הקידושין בבית הכלה ושוב מוליכים את הכלה לבית החתן ששם יש מקום שייחדו לה ולחתן לכל שבעת ימי המשתה. ועושים סעודה גם בבית הכלה והיא סעודת אירוסין וגם בבית החתן והיא סעודת נישואין שכבר בהכנסה למקום המיועד לה לביאה נקראת נשואה וסעודת נשואין וזהו בכתובות (יב.) שיש בתולה מן הנשואין כשנכנסה לחופה ולא נבעלה. ואם הם היו עושים את סעודת האירוסין קודם לאירוסין וסעודת הנישואין קודם לנישואין, אם כן גם אנו מה שעושים "קבלת פנים" לפני החופה היא תהיה סעודת אירוסין, וסעודת החתונה שהיא קודם לבעילה היא באמת סעודת הנישואין. ולא אכפת לי שיש מרחק של מקום וזמן בין זה לזה דאין כאן היסח הדעת. ומה שמברכים שבע ברכות כבר מהחופה שלנו שהיא עדיין רק אירוסין כמו כן מצאנו בגמרא (כתובות ח.).
0 תגובות
ה' מסיני בא
27/09/2018 22:58
יוסף רוטשטיין
בתחילת פרשת וזאת הברכה מתחיל משה רבנו את ברכתו ברמזים בדומה לתחילת דבריו בפרשת דברים. ואלו דבריו. "ה' מסיני בא" ומבאר בהמשך "מימינו אשדת למו" דהיינו מתן תורה. "וזרח משעיר למו" ומבאר "אף חובב עמים" שכשעברו בפעם הראשונה את הר שעיר לא מצאנו שהתנגד מלך אדום כמו שהתנגד לאחר ארבעים שנה, הרי שהיה חובב עמים. "הופיע מהר פארן" בזה אירע ב' דברים 1. "כל קדושיו בידך" מה שנגזר עליהם במעשה המרגלים שלא ייכנסו לארץ. 2. "והם תוכו לרגליך" מה שהיה להם במעשה קרח דגם המרגלים ובין מעשה קרח היו בהר פארן. "ואתא מרבבות קודש" מה שהיה להם במדבר קדש שנצטוו שלא להצר את אדום וזהו "ישא מדברותיך" שקבלו את הגזרו וסבבו את אדום. "תורה צוה לנו משה מורשה קהלת יעקב" הוא מה שביאר להם את התורה בשנת הארבעים בא' שבט. "ויהי בישורון מלך בהתאסף ראשי עם יחד שבטי ישראל" הוא ביומו האחרון שהמליך את יהושע.
0 תגובות
סוכה כבית יער הלבנון
20/09/2018 07:49
יוסף רוטשטיין
בירושלמי סוכה (א,יב) שלרבי אליעזר הסובר שהעושה סוכתו בלי גג אלא סמך שני קירות של סכך זה לזה פסולה, מכל מקום אם יעשה את הסוכה כבית יער הלבנון תהיה כשרה. כידוע בית יער הלבנון נזכר במלכים (א,ז,ב) כבית המלוכה של שלמה המלך שבנה ליד בית המקדש, ומזוהה עם אורוות שלמה כיום בגלל שער הסוסים שהיה בבית המלך (דברי הימים ב כג,טו) ובחומה המזרחית (נחמיה ג,כח), ולמרבה הפלא הרוחב של מאה אמה האמור בבית יער הלבנון מתאים בדיוק לאורוות שלמה כולל 3 הסיטראות המוזכר בפסוק (מלכים א ז,ד) נמצאים באורוות שלמה, כך שאפשר בהחלט לומר שהדבר השתמר. ואם כיום הכניסות מקושתות יתאים שכך היה גם בימי קדם, ותהא הכונה שעשה את הסוכה עם גג מקושת שגם רבי אליעזר הפוסל בגג המשופע משני צדיו ולמעלה הוא נגמר בחדות יודה שאם למעלה ייגמר בעיגול כקשת יהא כשר.

0 תגובות
עמק רפאים ונחל השטים
13/09/2018 09:11
יוסף רוטשטיין

ביהושע (טו,ח) נזכר שהגבול בין שבט יהודה לבנימן עבר אחרי כתף היבוסי הוא ירושלים מנגב אל ההר אשר למערב גי בן הנם ומצפון לעמק רפאים, ומכיון שנגב היבוסי הוא בעמק הטריפויון המפריד בין עיר דוד להר ציון, ואם כן, היינו גי בן הנם ולא נשאר לעמק רפאים כי אם ואדי רובאבה העובר בין הר ציון לגבעת חנניה ועולה מערבה עד ככר הדוידקה, כך שההר שלצפונו היא גבעת ההסתדרות. ואכן השם רובאבה שומר קצת על השם רפאים. ומה שנקרא כיום נחל רפאים אינו אלא נחל השטים הנזכר ביואל (ד,יח) שלעתיד יצא מעין מבית ה' דרך נחל השטים אל הים וימתיק את מי הים הגדול, וזאת על פי זכריה (יד,ח) ויחזקאל (מז,ח).ולשון שטים כמו שט בערבית מענין שפת נהר, והיינו שנחל זה מתחבר משני נהרות, בתחילה נחל רפאים ולבסוף ממשיך בנחל שורק וזהו שטים בלשון רבים.
0 תגובות
מחילה של קיסריון
05/09/2018 10:37
יוסף רוטשטיין
יוספוס (מלחמות היהודים ג,י,ז) מספר שמקורו של הירדן אינו במערת פמייס כפי שהוא נראה לעינים, אלא מקורו בברכת רם הנמצא במרומי הגולן כ-7 ק"מ למזרח הבנייס (נ.צ. 221698-293272). ואפילו מוסיף שגילו את זה על ידי נסיון שזרקו דבר בברכת ראם ומצאו אותו במערת פמייס. ולמרבה הפלא חז"ל קבלו את זה וקראו למחילה זו שמתחת לקרקע "מחילה של קיסריון", בה ביקש משה ליכנס בגלל שהיה אסור לו להיכנס לארץ ישראל, לכן ביקש שלכל הפחות ייכנס בכניסה תת קרקעית (מכילתא סוף פרשת בשלח).

ברכת ראם נזכרת גם בשיר השירים (ז,ג) בשם אגן הסהר, שם שהשתמר בנחל סער הסמוך. ואכן נזכר שם "אל יחסר המזג", וזה באמת הדבר המפליא שיש בברכת ראם שגובה המים לא משתנה בקיץ ובחורף.

 .
0 תגובות
מכתבי לכיש
30/08/2018 07:36
יוסף רוטשטיין

בלכיש, הקרובה אל קרית גת של ימינו, נמצאו מכתבים הכתובים בכתב העברי מימי הבית הראשון. ונזכר שם משואות (נבואות) על העיר לכיש ועזקה דבר שמזכיר לנו את הפסוק בירמיהו (לד,ז) שהן היו הערים שנבוכדנצר נלחם עמן. נצטט את הכתבים ונבאר אותם.


מכתב א'.  


גמריהו בן הצליהו 

יאזניהו בּן טבשלם 
חגב בּן יאזניהו 
מבטחיהו בּן ירמיהו

מתניהו בּן נריהו


מכיון שבהמשך מדובר על נבואות שהערים לכיש ועזקה ייכבשו, הרי שהמדובר בקבוצה אוהדי ירמיהו הנביא שהתנבא שלא להלחם עם נבוכדנצר (ירמיהו כא,ט;לח,ב). ובדומה לזה יש בכיבוש לכיש בימי סנחריב הנזכר במלכים ב (לח,יז) וסנחריב עצמו מתאר את הכיבוש בתבליט לכיש בנינוה שתוך כדי המצור על העיר יוצאים אזרחים ללא כלי נשק לשאוב מים מהפתח האחורי של העיר בצד הצפוני של מערב העיר, וכיום מצאו שהיה זה מקדש החפיר. וגם אז בימי חזקיהו היה בירושלים את שבנא שהתנגד לו וכמו כן כאן. וזה ענין המכתבים האלו שנשלחו לירושלים לדעת מה עלה בגורלו של הנביא. 


מכתב ב'. 


אל אדנִי יאוּש. ישמע 

יהוה את אדני שמֻעֹת שלֹ
ם. עתָ כּיֹם עתָ כּיֹם. מי עבד
ך כּלב כּי זכר אדני את
עבדֹ[ה]. י[בַ]כֵּר. יהוה את.

[אדני]י דבָר. אשר לא. ידעתֹה.


הושעיהו שבירושלים שולח ליאוש שבלכיש שרוצה לספר לו דבר שעדיין אינו יודע, והוא הנזכר במכתב ג' שירמיהו שלח אל שלום שלא יקח עזרה ממצרים בניגוד לכניהו בן אלנתן שר הצבא ששלח את הודויהו לקחת עזרה ממצרים. והמעניין שגם אביו אלנתן ירד למצרים בימי יהויקים (ירמיהו כו,כב). וכבר ישעיהו הנביא אומר הוי היורדים מצרים לעזרה (ישעיהו לא,א).


מכתב ג'. 

עבדך הושעיהו שלח ל
הגד לאדני יאוש. ישמִעַ
יהוה את אדנִי שמֻעת שלֹם
ושמֻעַת טֹב ועתָ, הַפְקַח
נא אֶת אֹזֶן עבדךָ לַסֵפֶר אשר
שלחתה לעבדך אמש. כי לֵב
עבדך דָוֵה מאז שלחֶךָ אל עבד
ךָ. וכי אמר אדנֹי: "לא ידעתה
קרא ספר". חַיהוה אם נסה א
יש לקרא לי ספר לנצח. וגם
כל ספר אשר יבא אלי, אם
קראת אתה, ועוד אֶתנֶנהוּ 
אל מאוּמ[ה]. ולעבדך הֻגַד
לאמֹר ירד שר הצבא 
כניהו בן אלנתן לבֹא
מצרימה ואת

הוֹדַוְיָהוּ בן אחיהו ו
אנשָו שָלַח לקחת מזה.
וספר טֹביהוּ עבד המלך הבא
אל שלם בן ידע מאת הנבִא לאמ
ר: "הִשמֵר"! שלָחֹה עב[ד]ך אל אדנִי



הפחד שמישהו קרא את המכתבים היינו שלא הראם לשונאי ירמיה.


 מכתב ד.

יַשמַע יהוה את אדֹנִי עתָ כּיֹם 
שמֻעֹת טֹב. ועתָ כּכֹל אשר שָלַח אדֹנִי 
כּן עָשָה עבדךָ. כתבתי על הדלת ככל 
אשר שָלח אדני אלי. וכי שלח א
דני על דבר בית הרפד אין שם א 
דם. וסמכיהו לקחה שמעיהו ו
יעלהו העירה [ועבדך איננ 
י שולח שמה אֹתֹה עו[ד היֹם]

כי אם בתְסִבַּת הבֹּקֶר [אשלחהו] 
וידע כי אל מַשֻאֹת לָכִש נַחְ
נוּ שֹמרִים כּכֹל האֹתֹת אשר נתן
אדֹני כּי לֹא נִראֶה את עֲזֵ
קָה.



יאוש מבקש מהושעיהו שיכתוב כפי דברי ירמיה על הדלת [דלתיו ביונית עלון חדשות, כרטיס, גלויה] של המלך. ושיבדוק בבית הרפד [רפד בסורית לזחול, להתרפס, לגלוש, לדאות, להחליק. וקשור לאבן הזוחלת שמעל ברכת השילוח ששם היה המשמר שבבית הגבורים הנזכר בנחמיה (ג,טז), ומבקש שלא יהא שם אדם להלחם עם הכשדים ואפי' האחרון סמכיהו לקחו שמעיהו משם, ושיבדוק את הדבר ביסודיות ובעקשנות [בתסבתה כמו תשבת בערבית דבק, נאחז בעקשנות ב-. בקר כמו בקר בסורית לבדוק באופן יסודי,לחקור ביסודיות שלא יהא מי שיילחם], ושאנו מחכים לנבואות ירמיהו על לכיש כמו כל האותות שאמר הנביא שלא יראו יותר את עזקה וכאן נקט שם אדנות וכמו בפסוק שלפעמים נוקט שם הויה ולפעמים שם אדנות.


מכתב ה.


יַשמַע יהוה את אדֹנִי
שמֻעֹת שלֹם וטֹב עתָ
כּיֹם עַתָ כּיֹם. מי עבדך
כּלב כי שלחתָ אל עבד
ך את הספרִם. ואז ו
עַתָ הֵשִב עבדך הספרִ
ם אל אדנִי. יד טֹביָ
הו [באשר נעשה] בֹּ
ה. מה לעבדך י[נ]א 

טביהו זרֹע למלך


מודיע שמחזיר את הספרים ששלח יאוש אליו מפחד טוביה עבד המלך שלא ימצאם אצלו, וזהו שאומר שיד טוביהו בה ואין בו כח להניאו מלקראת.


מכתב ו.


אל אדֹנִי יאוּש. יֶרֶא יהוה א
ת אדֹנִי אַתָ העַתָ הזה שלֹם. מי
עבדך כּלב כּי שלח אדֹנִי את סֵפֶ
ר המלך ואת סִפרֵי השׂרִם לאמֹ
ר: "קרָא נָא". והנה דִברֵי הַנָבִא
לא טֹבִם לרַפֹּת יָדַיִם וּלהש
קִט ידי הארץ הם. יד ע[זר]
יהו ואנש[ו. ו]עתה אדֹנִי הלֹא תכ
תֹב אֲלֵהֶם לאמֹר. למה זה ל
מלך. ולמה תעשו הדב
ר הזה. וחַי יהוה אֱלֹהֶ
יךָ. כּי אָנָא לא קָרָא עב
דךָ את הסֵפֶר ולא הֵהִן
לאמֹר [דבר מִ]נֵהוּ


אלו הספרים של השרים נגד ירמיה ומיידע אותם ליאוש ולכן מזכיר שוב שלא סיפר להם כלום מדברי יאוש.

0 תגובות
צבעי הכחול והתכלת
23/08/2018 11:37
יוסף רוטשטיין
כיום קוראים לצבע שמים עמוק בשם כחול, ולצבע שמים בהיר בשם תכלת. והנכון שהכוחל העשוי לעינים עושים אותו מהגלנה שצבעו אפור. וכחליבערבית כחול כהה (קרוב לשחור).אכחל-שחור, שחור עינים. ושימש לרפואה (ביצה כב.).ולקישוט (כתובות יז.). והתכלת שתרגומו ביונית פורפורא הקרוב להיאקינתוס שהוא צבע סגול. ודוקא הצבע הנקרא אצלנו כחול היה נקרא איירינון דהיינו צבע אוירי כלומר כחול שמים. והוא התרגום של "חור" במגילת אסתר במדרש רבה. ולפי זה יהא מובן מה שהתכלת היתה יקרה בימי קדם כמו שיש בגמרא שהיה עולה אחת לשבע שנים, אף שחלזון הפורפורא כפי שהיא נקראת אצל הדייגים ביון אינו נדיר ויש ממנו כל הזמן? והתשובה. שמה שיוצא ממנו כרגיל הוא הכחול וכדי שייצא סגול זה רק לעתים נדירות. וישנה סברא שכשהוא צעיר הוא כחול סגול עמיד ורק אחר כך הוא נוטה יותר לאדום שאינו עמיד, ומכיון ששנות חייו הוא כשבע שנים כמו שכתב פליניוס יוצא שבשנתו הראשונה דהיינו אחת לשבע שנים הוא יוצא בצבע המתאים. ובזה גם יובן מה שיש בגמרא שהזיוף של התכלת היה קלא אילן שהוא צמח הניל שלפי הגמרא אינו צבע עמיד, אף שהניל נותן צבע כחול עמיד? אלא שמכיון שאנו צריכים סגול היו צריכים לערב בניל קצת תולעת שני האדום הנקרא בארמית צבע זהורי, וכמבואר בספרי (פ' שלח), לכן לא היה זה עמיד ואכן מצאו במערות מדבר יהודה תכלת מזויפת כזאת והצבע השתנה מאז.
0 תגובות
השם המיוחד
16/08/2018 07:58
יוסף רוטשטיין

כידוע שהשם המיוחד הוא בן 4 אותיות ואין ידועה משמעותו עד שחושבים שאין לזה משמעות וכל שהזכיר את האותיות כמו שהם כאילו הזכיר שם שמים. אבל הנכון שיש לזה משמעות והוא השורש הוה כמו הנה יד ה' הויה במקנך (פ' וארא) הוה על הוה תבוא (יחזקאל ז,כו) והוא כמו והוה בערבית שאגת ארי וקול גדול. ולא לחנם כתוב כמה פעמים שאחרי קטסטרופה "וידעו כי שמי ה'" (ירמיהו טז,כא). גם ברומאית נקרא ראש האלילים בשם יופיטר דהיינו יו הוא השם המיוחד ופיטר היינו אבא וכמו שיש במנחות (קי.) דקרו ליה א' דאלהיא.

והנה בקידושין (עא.) נזכר שם בן י"ב אותיות, אל יחשוב אדם שיש כאן איזה שם חדש בלתי נודע שהרי אומר שאמרו זה הכהנים בברכת כהנים וכי ישנו מן הכתוב בתורה שצ"ל בשם השם וכי מדובר באיזה כינוי שאינה אדנות ומה חשיבות בדבר וודאי שאין כאן אלא כינוי לשם הויה שכיון שהפסיקו להזכירו כי אם בברכת כהנים משום המצוה ולכן כינו את שם הויה שם בן י"ב אותיות כלומר י"ב תיבות של ברכת כהנים מלבד השמות שבהם, ורב שם בסמוך כינהו שם בן מ"ב אותיות כמנין התיבות של כל פרשת ברכת כהנים שהן מ"א תיבות וכולל עם השם עצמו הן מ"ב, כן יש בבראשית רבה (פ' וגם את הגוי) הקורהו שם ע"ב על שם מנין כל האותיות שבברכת כהנים עם התיבות בלי השמות וכמקודם.

0 תגובות
« הקודם 1 2 3 4 5 6 7 8 9 ... 15 16 הבא »