ספירת העומר מתחילה בט"ז ניסן ונלמד מהפסוק וספרתם לכם ממחרת השבת שהכונה ממחרת יום טוב הנקרא שבת, אלא שלפי זה לא יהא מובן מה זה עד ממחרת השבת השביעית וכי יש לנו שבעה ימים טובים, ומן ההכרח שלפשוטו שבת היינו שבוע וכבלשון חז"ל ומקביל לשבעה שבועות תספר לך וכל שם חג שבועות נלקח מזה. ואינו קשור לא לשבת ולא ליו"ט אלא התורה מצוה שמהחל חרמש בקמה דהיינו כשמתחילים קצירת החטים כפי הנהוג יש לספור שבעה שבועות, ומה שקבעו חז"ל ט"ז ניסן דוקא הוא משום שכיום נשתנו זמני הקציר עקב התרחקות היבשות אחת מהשניה וכיום גם הקציר מאוחר לפסח וגם ביכורי חטים מאוחר לשבועות, לכן הוצרכות חז"ל לקבוע יום מיוחד לקצירה וממילא שנהיה מהחל חרמש בקמה.
ענין התרחקות יבשת אמריקה באמצע ימי בית ראשון גרם לגובה מי ים התיכון לעלות ב-800 מטר מעל גובהם המקורי, ולכן גם קבעו חז"ל את הגבול המערבי של ארץ ישראל שהיה אמור להיות על החוף כמבואר בתורה, אלא הרחיקוהו אל תוך הים כפי שהיה החוף בזמן מתן תורה, ולכן נסין הקרובים אל החוף בכלל ארץ ישראל.
