בדרום הר חברון ישנה חורבה בשם סוסיא מימי התלמוד ונמצאו בה 2 בתי כנסת מאותה תקופה, אחת-מפוארת וגדולה עם כתובות שארון הקודש שלה פונה לכיוון ירושלים וכמנהג בני בבל שאף לאחר החורבן יש לפנות לכיוון ירושלים, והשניה- על גבעה מקבילה שכמעט ולא ידועה מפני שלא שרד ממנה הרבה וכמו כל בתי הכנסת העתיקים יותר לא פנתה לירושלים וכמנהג הירושלמי שלאחר החורבן אין כבר מה לפנות לכיוון ירושלים.
לא רחוק משם קיימת העיר כרמל התנכית אבל בימי התלמוד היא היתה עיר נוצרית. והנה יש בתלמוד (גיטין ד:) "עיר אחת היתה בארץ ישראל ועססיות והיו בה שתי הגמוניות" כלומר 2 קהילות שלא הכירו אחת את השניה, ולמרבה הפלא המשמעות של המלה עססיות היא ממש כמו כרמל כמבואר בתוספתא ביצה (ספ"א). ואם כן הזיהוי ברור ו-2 הבתי כנסת הם של 2 ההגמוניות וכמו שיש כמה פעמים בתלמוד (יומא סו:;מנחות ק.;יומא ט:) שהיה שורר איבה בין אנשי ארץ ישראל לאנשי בבל בגלל שלא עלו לארץ ישראל בימי עזרא. וזהו שנזכר בירושלמי ברכות (ח,א) שרבי יוחנן ורבי יונתן הלכו לעשות שלום בעיירות שבדרום.
;){kind=link}