בעשרה בטבת הוקפו חומות ירושלים במצור (יחזקאל כד,ב). בימי יהושע בן נון היתה העיר מחולקת לעיר פרוזה השייכת לשבט יהודה, ושכנה בכפר סילואן של היום בצד המזרחי של נחל קדרון וממנה לא שרד כלום, כנראה מפני הרעש של ימי עוזיהו שמילאה את כל העמק בעובי רב של סלעים, ועוד בימי הבית הראשון הפך למקום קבורה. העיר המבוצרת נקראה יבוסי שדוד המלך הפך אותה לעיר דוד, והיתה שייכת לשבט בנימן ושטחה היתה קטנה ביותר רק 3 חצרות של שני בתים (ערכין לב.). וכשבא שלמה ובנה את בית המקדש הראשון הקיף חומה שנמשכה מעיר דוד עד הר הבית. ובימי חזקיהו הוסיפו גם את העיר העליונה הוא הר ציון של היום (דברי הימים ב,לב,ה). ומנשה הוסיף מה שהיה בימי הבית השני החומה השניה, דהיינו את השטח שבין החומה הראשונה של חזקיהו במקום שהיא חוצה את עמק הטריפיאון בקשת וילסון, ונמשכה לאורך העמק לצפון עד מול שער הברזל, ששם מתחתיו מצאו את הסלע כשהוא חצוב בשקע של 7 מטר רוחב בתוך מנהרת הכותל כיום, והמשיכה עד לצד הצפוני של המצטבה בהר הבית כיום, ופגעה בחומה המזרחית צפונית לשערי רחמים (שם לג,יד). ובדרום הקיפו החומות עד העמק הדרומי הנשפך לנחל קדרון. ובסוף ימי הבית השני הוסיפו את החומה השלישית שהגיעה לפאתי שכונת מאה שערים ברחוב החומה השלישית.

