בתחילת פרשת ויקרא כתוב שלקרבנות יש להביא רק פר בן בקר או כבש או עז. מהלשון "פר בן בקר" משמע שישנו פר שאינו בן בקר שאף שהוא כשר לאכילה כשיש לו סימני טהרה, עם כל זה פסול לקרבן מכיון שאין ממין הבקר. ואכן ישנו פר ה"ג'אמוס" וה"זבו" ועוד שהם כאלה, כלומר, כשרים לאכילה ופסולים לקרבן. כן יש בפסוק עוד מין הנקרא מריא ומבואר בפסוק שהוא כשר לקרבן "ויזבח שור ומריא" (שמואל ב ו,יג), ואין זה מין אחר שהרי מין אחר אינו בן בקר, אלא הוא כמו אין ממרים את העגלים (שבת כד,ג) דהיינו שור פטם שהוא גם כן ממין בקר.
;){kind=link}