כיום נהוג לחשוב ששיעור הזמן שלוקח לבצק להחמיץ הוא 18 דקות, והדבר נלקח מהגמרא (פסחים מו.) על המשנה "בצק החרש" כלומר שאין ניכר בו סימני חימוץ, "אם יש כיוצא בו שהחמיץ הרי זה אסור" ואם אין כיוצא בו השיעור בכדי מהלך מטבריא למגדל נוניא מיל (פסחים מו.). ומכיון שהשיעור של מהלך מיל נחשב ל-18 דקות לכן נהוג להזהר שהבצק לא ימתין 18 דקות. אבל למרבה הפלא מי שמצוי אצל אפיית לחם יודע שאין הבצק מחמיץ פחות משעה וחצי, ואכן בתלמוד הירושלמי על אותה משנה גורס שהשיעור הוא בכדי מהלך 4 מיל, שלפי החשבון של מהלך אדם מעלות השחר עד צאת הכוכבים הוא לפי הגמרא (פסחים צד.) שעה וחצי. ועוד יותר מעניין שגם המהלך המוזכר בבבלי ממגדל נוניא לטבריא הוא באמת 4 מיל ואכן באחת הגירסאות שמובא ב"דקדוקי סופרים" לא מופיע מיל בבבלי. כן יצוין שהגאונים פירשו את ה"גבל", המוזכר שם בבבלי ששיעורו 4 מיל, שהכונה לשיעור חימוץ וההבדל בינו לבין בצק החרש שזה האחרון הוא בצק לא רגיל ולכן שיעורו בשיעור מיל. היוצא מכל זה שגם הירושלמי וגם הבבלי וגם הגאונים וגם המציאות כולם מסכימים ששיעור חימוץ הוא בכדי שעה וחצי.
;){kind=link}