בפרשת בהר יש את המצוה לשמור שמטה ולהפקיר את יבולי השדה אחת לשבע שנים בארץ ישראל. והיות שגבולות הארץ תלויים בקדושתה דהיינו כשבית המקדש קיים ואחרי החורבן בטלה קדושת הארץ, וכששוב חזרו לארץ בימי הבית השני השתנו גבולותיה כפי שמבואר בברייתא של התחומין בתלמוד ירושלמי (שביעית ו,א). ובקטע הצפוני מערבי ישנה שם עוד ברייתא המבארת שהגבול נמשך בדרך שמעכו (נ.צ. 156771-258629) לכזיב (נ.צ. 159768-272557), דהיינו, שלימין הדרך דהיינו למזרח הוא ארץ ישראל ולמערבה הוא חוץ לארץ. והברייתא מוסיפה עד שיוודע לך שלמזרח הוא גם כן חוץ לארץ או שלמערב הוא גם כן ארץ ישראל. ויש להבין שכשכובשים חבל ארץ ורוצים להתוות גבול צריך להשתמש בדבר מוגדר ולא כל כל כך מתאים לכבוש כמה מטרים לכאן או לכאן, גם לא נדע לעולם היכן הגבול? וההסבר הוא שישנן 3 דרכים ההולכים מעכו לכזיב. 1. הדרך שהיתה בשימוש במאות השנים האחרונות הנוטה יותר למזרח קרוב לרגלי ההר. 2. הדרך הרומית שהיתה כ-400 מטר מהים. 3. הדרך שהלכה על החוף. והגבול הלך בדרך הרומית שלמזרחה הוא ארץ ישראל עד שיוודע לך שהלכת בדרך החוף ואז גם למזרחה הוא חוץ לארץ, וכן לענין מערב שבדרך הרומית הוא חוץ לארץ עד שיוודע לך שהלכת בדרך המזרחית שגם למערבה הוא ארץ ישראל.
;){kind=link}