אחד מהעופות הנזכרים בתורה בתור עוף טמא, כלומר טורף [שהרי כל סימני הטהרה לעופות שנמנו בחז"ל (חולין נט.) שהם 1.אינו דורס 2.קרקבנו נקלף 3.יש לו זפק 4.ויש לו אצבע יתירה, כולם קשורים בעופות מלקטי זרעים ואינם טורפים, שבגלל שהזרעים קשים לעיכול הם צריכים זפק לרככם וקרקבן כפול דפנות לעכלם, וכמו כן צריך הוא אצבע יתירה כדי לעמוד היטב על רגליו לצורך הליקוט], הוא הדוכיפת. ומשום מה מזהים אותו כיום עם עוף כשר רק בגלל שיש לו כרבולת כמו התרנגול, ושלכן תרגמו אונקלוס "תרנגולא ברא" כלומר התרנגול הבר. והנכון לזהותו עם השלדג, ששמו הערבי הוא דיכ אל בחר כלומר תרנגול הים, והוא באמת טורף ולא לחנם אומרת הגמרא (חולין סג.) דוכיפת שהודו כפות כלומר שאין לו כרבולת אלא הוא כפות. כמו כן מספרת הגמרא (שם) שהוא זה שהביא את השמיר לבית המקדש, וכמבואר באריכות בגיטין (סח:) שהוא לוקח את זה משר הים ושוב רואים את הקשר שלו לים. והשלך שעליו אמרו בגמרא שהוא שולה דגים מן הים זהה עם הסולה הניזון מן הדגים ואינו עובר 5 דקות משגמר לצוד וכבר הוא צד עוד אחר, ושמו סולה הוא מענין שולה דגים וכן הוא בארמית שלינונא.
;){kind=link}