בשכם נשמר כמה מהמקומות שנזכרו בפסוק. האבן הגדולה אשר במקדש ה' שהיתה עדה לברית שבין ישראל לה' (יהושע כז,כד) נמצאת עד היום בתל העתיק של שכם (נ.צ. 176739-180014). העץ שתחתיו הטמין יעקב את העבודה זרה של בני יעקב כבר נזכר אצל הנוסע מבורדו (תקופת האמוראים) נמצאת ליד באר יעקב (נ.צ. 177055-179576) ושמו ביונית פלטנוס ונשמר בשם הערבי של התל בלטה. גם בימי רבי יוסי בבראשית רבה (פא) נזכר העץ.
לפי הארכיאולוגיה (התקופות הכלקוליתית והכנענית הקדומה) עדיין לא היתה העיר מוקפת חומה בימי האבות, ואכן בימי אברהם הוא נקרא "מקום שכם" (פרשת לך לך), וכן בפרשת ראה כשהפסוק מתאר את הר גריזים והר עיבל אין נזכר שכם כלל אלא הגלגל שמעליה. ומה שנזכר בסיפור מעשה דינה "כל יוצאי שער עירו" (פרשת וישלח) אינו בהכרח שער של חומה. ואכן יהושע מגיע להר גריזים ועיבל בלי מלחמה כלל. ורק אחרי זה בתקופה הכנענית תיכונה ב' נבנו כאן כמה חצרות והוקפו חומה והוא מקדש ה' הנזכר לעיל.

